<h1>פירוש המיוחס לראב"ד — סוטה</h1>
<h2>דף פה מג</h2>
[סוטה מ"א ע"ב] ובתוס' צרפת מקשים בשם ה"ר אלחנן בן ה"ר יצחק ז"ל אהא דקתני במסכת סוטה פרק אלו נאמרין. בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ ויושב עליה, שנאמר מקץ וכו', עד אגריפס המלך עמד וקבל מעומד, ופריך בגמ' עומד מכלל דיושב, והא אמר מר אין ישיבה וכו', ומוקי לה בעזרת נשים, דמאי קושיא ה"ל למימר דכשהיה יושב על הבימה היתה עשויה כמו גג גבוה הרבה, ואמר רב (פפא), בפרק כיצד צולין דגגין ועליות לא נתקדשו, והרי היה יכול בטוב לישב שם. ותירץ בשם ר' יצחק אביו ז"ל דכיון שלא היה דבר זה קבוע בעזרה שהרי [רק] לפי שעה היו מניחין אותה בימה, דלאחר יו"ט היו שומטין אותה מיד מפני שלא היתה עשויה אלא למושב בעלמא, לפיכך לא היתה חלוקה משאר קדושת העזרה, שהרי על כרחין צ"ל דלא חשיב ההוא בנין דבר של קבע, שאם היה חשוב בנין של קבע היה אסור, כדאמרינן לקמן שאין בונין אכסדרה של עץ בעזרה. ולי נראה דבלאו הכי לא קשיא, שאפילו אם תאמר שהוא בנין קבוע, אעפ"כ גג הבימה הוא קדוש כשאר קדושת העזרה, שהרי אפילו למ"ד עליות וגגין לא נתקדשו, היינו אותן שהיו באותה שעה כשנתקדשה העזרה, אבל מכאן ואילך כל מה שיעשה באויר העזרה שום דבר הכל קדוש, דלאו כל כמיניה ע"י בניינו להפקיע קדושת אויר העזרה שנתקדש, דבשלמא הלשכות שהיו בשעה שנתקדשה העזרה י"ל שהאויר שלמעלה מעל גביהן לא נתקדשו מפני שהפסיקה התקרה של הלשכה בין האויר שלמעלה לאויר שלמטה, ובשביל כך לא קדשו אלא למטה, דמה שלמעלה לא קדשו, אבל באותו מקום שהיה חלוק בעזרה באותה שעה, אותו אויר נתקדש אפילו עד רום רקיע, שאם לא נפרש כן קשיא לרב דאמר גגין לא נתקדשו מגג בית הפרוה, דקיימא לן דהוה קדוש אפילו [גג בית] הפרוה, כדקיימא לן דכולן היה טובל בקדש בבית הפרוה, והא ליכא למימר שהיה גגה שוה עם הקרקע של עזרה, שהרי בעזרה היתה עומדת ושם היו מולחין עורות קדשים, אלא על כרחנו צ"ל שאפילו בגגין הוה חילוק, דיש מהם שנתקדשו ויש מהם שלא נתקדשו, והכל לפי הצורך והשעה שהיו צריכין אז עשו, ולאו דוקא (ד)קאמר רב דכל גגין לא נתקדשו, אלא חוץ מגג בית הפרוה לא נתקדשו כולן אז בשעת קדוש העזרה, אבל מכאן ואילך לא אתי שום בנין ומבטל קדושת העזרה, וכן מזבח כמו כן גגו היה קדוש ולא מותבינן מיניה לרב (ורב). כמו כן נראה לומר דבימה לא צריך לאסרה משום לא תטע אפילו אם היתה ממש קבועה לשם, דאיכא למימר דכל דבר שיש בו אהל דומיא דאשרה שיושבין בצלה זהו שאסור לעשות כן, אבל כעין איצטבאות ובימה אינו נראה שהיה אסור, שהרי גם בן קטין עשה מוכני לכיור של עץ, וגם מנורה איכא מאן דמכשיר במסכת סוכה בפרק החליל, ואע"פ שממנורה אין ראיה כל כך, משום שדבר המיטלטל הוא ואין דומיא דאשרה, מ"מ [של] מוכני היה קבוע, אלא מידי דמאהיל בעינן דומיא דאשרה.
